בין תפיסת הרומן של שקלובסקי ושל בחטין קיימים הבדלי תפישה תאורטיים, הבוחרים להסביר באופן שונה את ייחודה של הצורה ברומן הספרותי בפרט ובספרות בכלל.

שקלובסקי הוא הוגה המזדהה עם המתודה הפורמליסטית הרוסית, גישה פנים ספרותית בעלת יומרה מדעית, ומכאן שמבחינתו הרומן הינו אובייקט שייחודו בצורתו האמנותית (במונחיו של שקלובסקי זוהי "הספרותיות"- הצורה הספרותית). לשקלובסקי הנחת מוצא מובלעת, לפיה לכל יצירה ישנה צורה הייחודית לה, והיא מוסווית באמצעות "התחבולה הספרותית". "התחבולה" היא אפקט האוטומטיזציה האסתטי הייחודי לספרות, הסתרת אומנותיות היצירה,באופן המאפשר לקורא להבין ולהזדהות עם הטקסט ביתר קלות. לראיה, במאמרו "הרומאן הפארודי" מנתח שקלובסקי את "טריסטרם שנדי" מאת סטרן כרומן שדווקא שבירתו את הצורה המקובלת מהווה מעין חוקיות, צורה בפני עצמה (כמו בציור של פיקאסו). הדבר מתאפשר, ע"פ שקלובסקי, באמצעות אפקט דומיננטי של הזרה, "ערטול תחבולה", ויצירת צורת אמנות חדשה, פארודיה, החושפת את מלאכותיות היצירות הקודמות לה. במאמרו "האמנות כתחבולה" אף מגדיר שקלובסקי את אותה הזרה כאתגר המאפשר את האבולוציה של הספרות כאמנות.

מנגד,בחטין הינו הוגה מרקסיסט, הבוחן את הספרות כאלמנט בבניין העל של המאבק המעמדי. הרומן, מבחינת בחטין, נולד מתוך הנסיבות החברתיות במציאות, ומשום כך עליו לקיים עמן יחסי גומלין. עם זאת, התיאוריה של בחטין היא תורת סגנון סוציולוגית- הוא אמנם מתעניין בצורה, אך גם בחברה ובהיסטוריה. לראיה, אם המציאות לא מושלמת ופגומה (בניגוד לעולם כפי שחשבו עליו בתקופת האפוס), הרי גם הרומן מתאפיין באי אחדותיות- המתבטאת בריבוי של קולות שונים, חוסר סגירות. אי לכך, הפרספקטיבה של בחטין היא חוץ ספרותית. הוא רואה את הרומן כז'אנר המשקף היסטוריה של ויכוח או שיח בין קולות שונים (רב דיבוריות או פוליפוניה), המייצגים מציאות קונפליקטואלית. השיח מורכב ממבעים (יצירת האמרה הייחודית לאדם מסוים- להלן דיבור)שיש לו סמכות אמת, הן משום שיש דובר העומד מאחוריו, והן משום שיש לו מאזין, המתקיים עמו באופק משותף.הרומן מאופיין אפוא בערבוב ז'אנרים ("סגסוגת"), כאשר הז'אנרים מייצגים צורות שיח, כולן שוות ערך ובעלות מעמד עצמאי. כמו כן, ע"פ תוספת מאוחרת של טודורוב, הספרות כשלעצמה אינה עוד ז'אנר אחדותי, אלא שכל יצירה מהווה ז'אנר בפני עצמה, מתקיים בה ערבוב ייחודי של קולות שונים. על כן, מסיק בחטין על הרומן שייחודו כצורה אמנותית נובע מה"דמוקרטיות" שלו. בד בבד, בחטין גם מבקר את הפורמליזם אותו מייצג שקלובסקי, טוען כי התיאוריה מצמצמת עצמה לתופעות מקומיות של צורה ואינה מתייחסת להקשרו הרחב של הרומן.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.